הקשר בין אובדן סיכויי החלמה לרשלנות רפואית – עורך דין רשלנות רפואית
אובדן סיכויי החלמה הינו סוג ייחודי של פיצוי לא ממוני שניתן לפסוק במסגרת תביעת פיצויים עקב רשלנות רפואית, כאשר הוכח שהרשלנות הרפואית גרמה לאובדן סיכויי ההחלמה שהיו למטופל מבעייתו הבריאותית.
מדובר בדרך כלל במקרים שבהם הרשלנות הרפואית כלפי הצוות הרפואי לא התבטאה בביצוע כושל של הטיפול שניתן למטופל, כך שהביצוע הכושל הוא שגרם בפועל לנזק הפיזי של המטופל, אלא במקרים בהם הצוות הרפואי איחר לאבחן ו/או לטפל בבעיה הבריאותית של המטופל, ובכך הוא פגע בסיכויי ההחלמה שלו ממנה.
לדוגמא, נניח שסיכויי ההחלמה של המטופל ממחלה שבה לקה היו 70% אם הוא היה מאובחן ומטופל במועד, אולם בשל האיחור באבחון ו/או טיפול במחלתו, סיכויי ההחלמה שלו ירדו ל-20% בלבד, מכאן שהוא איבד 50% מסיכויי ההחלמה שלו עקב הרשלנות הרפואית.
מהו המקור החוקי לפיצויים בגין אובדן סיכויי החלמה?
ככלל, הפיצויים בגין נזקי גוף השונים נחלקים לשני סוגים: פיצויים ממוניים ופיצויים לא ממוניים. הפיצויים הממוניים עוסקים בפיצויים בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לניזוק, כגון הפסדי שכר, הוצאות רפואיות, הוצאות עזרת צד שלישי, הוצאות נסיעות, ועוד, ואילו הפיצויים לא ממוניים, עוסקים בפיצויים בגין הנזקים לא כספיים שנגרמו לניזוק, כגון כאב וסבל או קיצור תוחלת החיים.
עם זאת, כאשר מדובר בתביעת פיצויים בגין רשלנות רפואית, ישנו סוג ייחודי נוסף של פיצויים לא ממוניים, אשר מכונה "אובדן סיכויי ההחלמה".
מדובר בפיצויים יציר הפסיקה, שנקבעו לראשונה על ידי בית המשפט העליון בשנת 1988, בע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח.
תיק זה עסק שמטופל שלקה בשיתוק בעצב הפנים הימני שלו במהלך ניתוח שעבר בבית החולים באוזנו הימנית. בית החולים אבחן את השיתוק כעבור 24 שעות ממועד הניתוח באוזן, וניתח את המטופל בשנית, לצורך איחוי עצב הפנים שלו כעבור 10 ימים, אולם הניתוח נכשל.
בעקבות זאת הגיש המטופל תביעת פיצויים בעילת רשלנות רפואית כנגד בית החולים בפני בית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי קבע שהרשלנות הרפואית במקרה זה לא התרחשה במהלך הניתוח הראשון, באוזנו הימנית של המטופל, אלא בשל האיחור באבחון הנזק (השיתוק) שנגרם למטופל בעקבות ניתוח זה, כעבור 24 שעות ממועד הניתוח, וכן בשל באיחור בביצוע הניתוח השני (שנכשל) לאיחוי עצב הפנים, הואיל והוא נערך כעבור 10 ימים לאחר הניתוח הראשון, במקום מייד לאחר מכן.
בעקבות זאת קבע בית המשפט שעל בית החולים לפצות את המטופל בגין מלוא הנזק שנגרם לו, ופסק לו פיצוי בסך של מליון שקלים ישנים, וזאת בגין ראשי הנזק של אובדן השתכרות וכאב וסבל.
בית החולים ערער על פסק הדין הנ"ל בפני ביהמ"ש העליון בטענה שנטל ההוכחה בדיני נזיקין קובע שעל התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות הנתבע לנזק שנגרם לו בשיעור הסתברות של מעל 50%, ומאחר שסיכויי ההחלמה והשיפור במצבו של המטופל אלמלא הרשלנות של בית החולים היו נמוכים מ-50%, אזי הוא איננו זכאי כלל לפיצוי.
ביהמ"ש העליון קבע שסיכויי ההחלמה של התובע אלמלא הרשלנות של בית החולים היו בשיעור של 30% בלבד, אולם מקובל עליו שגם אובדן סיכויי ההחלמה עקב הרשלנות הרפואית יכול, כשלעצמו, להיחשב כנזק בר פיצוי, ועל כן אין זה משנה כלל אם מדובר בסיכויי החלמה בשיעור של מעל או מתחת ל-50%.
כיצד מחשבים את הפיצויים בגין אובדן סיכויי החלמה?
חישוב הפיצויים בגין אובדן סיכויי ההחלמה לפי הלכת פאתח
ביהמ"ש העליון קבע בפסק דין פאתח ששיעור הפיצוי לניזוק יהיה בשיעור יחסי מתוך הנזק הכולל שנגרם לו, וזאת לפי שיעור סיכויי ההחלמה שאבדו לו עקב הרשלנות.
כלומר, נוסחת חישוב הפיצויים בגין אובדן סיכויי ההחלמה לפי הלכת פאתח הינם שיעור אחוזי סיכויי ההחלמה שאבדו למטופל עקב הרשלנות הרפואית X סך כל הנזק המלא שנגרם לו.
מאחר שביהמ"ש העליון קבע כאמור בתיק פאתח שסיכויי ההחלמה שאבדו לתובע היו 30% בלבד, ועל כן הוא הפחית את הפיצוי שנפסק לו בגין מלוא (100%) הנזק שנגרם לו, בסך של מליון שקלים ישנים, לפיצוי חלקי בשיעור של 30% X 1,000,000 = 300,000 שקלים ישנים בלבד.
חישוב הפיצויים בגין אובדן סיכויי ההחלמה לפי הלכת דנינו
הלכת פאתח משנת 1988 עודכנה על ידי ביהמ"ש העליון בשנת 2015, במסגרת הלכת דנינו, שניתנה בתיק ע"א 3900/14 דנינו נ' המרכז הרפואי הלל יפה, ואושרה בדנ"א 595/16 בית חולים הלל יפה בחדרה נ' דנינו.
במסגרת הלכת דנינו נקבע כך:
אם שיעור סיכויי ההחלמה שאבדו למטופל עקב הרשלנות הרפואית עלה על 50%, אזי המטופל יהיה זכאי לפיצוי מלא (100%) בגין כל נזקיו.
אם שיעור סיכויי ההחלמה שאבדו למטופל עקב הרשלנות הרפואית היה נמוך מ-50%, המטופל יהיה זכאי לפיצוי יחסי בגין נזקיו, וזאת לפי מכפלת אחוזי סיכויי ההחלמה שאבדו לו במלוא הנזק שנגרם לו.
